אז שאלת השאלות בהדרכת הורים היא :
מה לעשות כשהילדים לא מקשיבים?
הרבה הורים מספרים לי שהם נשמעים כמו "תקליט שבור" חוזרים על עצמם כמה וכמה פעמים וזה מאוד מתיש. ברגע שתהיו עקביים, מובנים וממוקדים מבטיחה לכם שיפור מדהים ותוכלו כך לגייס אותם לשיח ולשיתוף פעולה. איך עושים ? זאת העבודה.
מה הם הטיפים שהכי עובדים הטעויות הכי נפוצות :
הטעויות הנפוצות :
1. הורים מדברים ומסבירים יותר מידי ואז מתחילים לאבד את הקשב.
2. שההורים חוזרים על עצמם בשיחה וכך המילה של ההורים מאבדת את החשיבות שלה.
3. כשאין הלימה בין מה שההורים מבקשים לבין מה שעושים וכך הילדים קולטים את הקונפליקט ומחליטים באופן לא מודע שאין מה להיות קשוב כך.
4. אין עקביות במסרים ובגבולות – יש בבית מסרים סותרים, גבולות לא ברורים, או שההורים בקצוות בדעותיהם ולא מצליחים לגשר על הפערים.
אז מה אני ממליצה לעשות ?
1. מורידים את כמות ההסברים והחזרתיות בכל סיטואציה. תספיק פעם אחת או פעמיים לומר ולהזכיר בטון אסרטיבי, מכבד וברור.
2. לדבר בשפה חיובית- אומרים מה כן : אנחנו ממש רגילים לומר מה לא. נחשוב לרגע אנחנו משתפים פעולה כשמישהו מדבר איתנו בצורה חיובית ופחות מגלים התנגדות. אז למה שעם הילדים שלנו לא נעשה זאת ?
חשוב לומר שזה כלי אחד מתוך כמה עקרונות. אין זה אומר שאנחנו גורמים לילד להתרגל לא לשמוע את המילה "לא" ובשביל זה צריך לשים לב למינון ותדירות השימוש. זה כלי נהדר להפחית התנגדות.
דוגמה:
הבן ביקש ללכת לחבר וזה לא מתאים כרגע מהסיבות שלכם . מה אנחנו ישר אומרים? לא , אתה לא יכול. מה דעתכם לומר: " אתה יכול מחר/מחרתיים לקבוע איתו …
אצלי בבית ובייעוצים אני רואה שזה עובד בצורה מדהימה !! הרבה פעמים חשבתי שהינה מגיעה הסופה של העצבים ולא תמיד היא הגיעה !!!
בכלל תתחילו לתרגל (כי הורגלו אחרת בבית הגידול שלנו) לדבר בבית בשפה חיובית.זה דורש מודעות והחלטה.
אני הורגלתי בילדות לשמוע הרבה "לא" ותמיד זה צרם לי. כשהורדתי את הכמות של ה – "לא" והתחלתי לתת תשומת לב לדברים חיובים הרגשתי הרבה יותר נעים וטוב עם עצמי ובבית.
4. תוצאה הגיונית – (עקרון שמחליף את העונשים בצורה מכבדת ומביאה לשפור בהתנהגות בצורה יעילה) תוצאה הגיונית זוהי פעולה שאתם נוקטים כאשר הילד עבר את הגבול, חשוב שתיהיה קשורה במעשה ושהילד יבין את ההקשר ואת הסיבה.
כדי לקבל שיתוף פעולה עם ילדים חשוב שיראו איך המסרים שלנו קורים בפועל ולא רק בדיבור, כלומר דוגמה אישית וקשר בין התגובה שלו לתגובה שלנו, כלומר: תמצאו תוצאה הגיונית לכל סיטואציה/חוק אצלכם בבית למה שיקרה בעקבות זה וזאת כדי שיבינו בצורה לוגית את הקשר ולא סתם כי מאיימים עליהם – כך הם לא ישתפו פעולה (לא כמו בתקופה שלנו)
דוגמה : ילדה בת 4 אתם בהתארגנות לשינה. ביקשתם שתיכנס למקלחת ולה יש את הזמן שלה. תמצאו מה היא הכי אוהבת לעשות לפני השינה, מה היא לא רוצה לוותר. אם זה סיפור, משחק שקט יחד, סתם דגדוגים נעימים במיטה לפני השינה.
חשוב להזכיר שלפני כל שינוי אני ממליצה לעשות שיחה קצרה שמסבירה להם מה הולך להיות, הציפיות שלכם כדי שלא יהיו מופתעים ולא שולפים איזה עונש או החלטה ריגעית שלא קשורה לסיטואציה.
לומר לה כשהיא לא רוצה להתקלח : את זוכרת שקבענו אם את נכנסת להתקלח בזמן אז יהיה לנו לפני השינה זמן לסיפור/משחק וכ"ו בלי כעס וממש בקצרה רק להזכיר את השיחה וההחלטה. אם היא החליטה להיכנס – מצוין, לתת לה חיזוק חיובי על הפעולה שעשתה (במקרה הזה שנכנסה יפה להתקלח ובזמן)
אם היא בחרה לא להיכנס – לתת לה קצת זמן שתיכנס, אם לא פשוט לקחת אותה למקלחת ואז יגיע השלב של הסיפור/משחק ואז לומר לה :אני מצטערת היום כבר מאוחר, אולי מחר אם תיכנסי בזמן למקלחת אז נספיק. חשוב שזה יעשה בלי כעס ועצבים מצידכם (אני יודעת שזה קשה) כי אז נכנסים למאבק כוחות שלא יעיל.
תראו שלמחרת או ביום אחריו כבר היא תעשה את החישוב שכדאי לה למהר ! הרעיון הוא שהם מבינים מהר מאוד שיש תוצאה לכל התנהגות ואתם עומדים מאחוריה הם זוכרים את זה טוב יותר, תהיו עקביים וקודם כל ברורים לעצמכם וזה זה יעבוד כמו קסם …
דוגמה נוספת : אצלנו בבית באמבטיה של הילדים יש סל כביסה והם צריכים לפנות לחדר כביסה. הם יודעים שזה לא יכובס אם זה לא בחדר כביסה.
כשעובדים עם תוצאות הגיונות יש יתר שיתוף פעולה ויש הרבה פחות וויכוחים על כל נושא.
חשוב להדגיש שאלו טיפים כללים ואינם יכולים להיות תחליף לעבודה יסודית שיש להורים לעשות. זה לא רק לעשות 1,2,3 והופ זה קורה.
זה עולם ומולאו.
וכמובן שיש עוד כלים רבים איך ליצור שיתוף פעולה בבית שלפעמים מצריך תהליך באופן אישי.
אז מה אתם הולכים ליישם כבר עכשיו?
המון בהצלחה
רננה סגמן
הוסף תגובה